אגם המלח הגדול זוכה לכותרות לאומיות בשנה האחרונה בשל הצטמקותו למחצית מהיכולת הרגילה שלו והאפשרות האמיתית שיתייבש. סיפורים מצביעים על האסון האקולוגי הפוטנציאלי שעיר סולט לייק ללא האגם עלולה לגרום. היבט אחד שלא נדון בו הרבה הוא שלומַסִיבִיתעשיית שרימפס מלח. אם בכלל לא היית מודע לקיומה של התעשייה הזו, ואפילו לא ידעת שיש דייגים באגם המלח הגדול, אתה לא לבד.
ראשית, איך יכולה חיה באורך של תמונה ממוזערת של ילד; סרטן שלא יצליח להכין קוקטייל שרימפס הגון לעכבר, יתואר כ-aמַסִיבִיתַעֲשִׂיָה?
מסתבר שלא בניגוד לגברים של פעם שדגו את הלווייתנים האדירים בסטריייט ברינג בשל הנפט היקר שלהם, דייגי תמלחות הם זן נדיר של גברים שמצלפים את השרימפס הקטנטנים על המים המלוחים של אגם המלח הגדול - למעשה, לא צלונים אלא רשתות עדינות מאוד נמצאו כאמצעי הלכידה היעיל ביותר. ובכל זאת, אמנים ויוצרי קולנוע דמיינו את ההרס ששרימפס מלח ענק עלול להמיט בסולט לייק סיטי.
30 מיליון פאונד של שרימפס מלח גולמי נקצרים מדי שנה מאגם המלח הגדול. אבל למעשה לא לשרימפס אלא לציסטות (או ביצים) יש ערך מהותי. בשל תכולת השומנים השופעת וחומצות השומן שלהם, ציסטות או ארטמיה הם אידיאליים עבור מדגרות דגים ושרימפס, מה שמביא לתעשייה של 67 מיליון דולר בשנה. ה-GSL מספק את המקור היחיד הגדול בעולם לארטמיה, כיום, כ-45% מהנפח הכולל המיוצר ברחבי העולם. מעולם לא נמצא תחליף מלאכותי יעיל לארטמיה.
קצירת ביצי שרימפס מלח באגם המלח הגדול
מי מרוויח כסף על שרימפס מלח באגם המלח הגדול?
אמנם ישנן מספר רב של חברות שרימפס מלח, משלמות את ההיתרים של 10,000 דולר לשנה לקציר ארטמיה בחודשים אוקטובר עד ינואר. רק שתי חברות: Ocean Star International ו-Great Salt Lake Artemia, פינת השוק לקציר ועיבוד. אושן סטאר נמצאת בבעלותו של מהגר סיני בשם סיימון גו, שבבעלותו גם חברת תוספי תזונה, הוא בעל הקרקע הגדול ביותר בסנווויל, יוטה, ותורם גדול לקמפיין לסנאטור מייק לי. אמנם יש עשרים-אחד בעלי אישורים ו(בעלי קו-אופ), הם חבורה חשאית, הם לא חושפים הרבה על התעשייה או הפעילות שלהם, שנמצאת כעת בזרקור בלתי צפוי וזוכה לתשומת לב תקשורתית ארצית.
פנינו לכמעט תריסר בעלי היתרים הרשומים באתר של DNR, וכמעט כולם אומרים, "דבר עם דון לאונרד". נשיא אגודת ארטמיה יוטה. שמות בעלי ההיתרים מופיעים באתר האינטרנט של DNR, הם כוללים את משפחת אקלס ומשפחת גליבן. לרוב אלו המחזיקים בהיתרים אין מעורבות ממשית בדיג או בפעולות. רובם נראים יותר כמו בעלי מניות של GSL Artemia Co-op. ונראה שרק שלוש חברות דגות את המים. אבל דיג הוא לא הדרך המדויקת ביותר לתאר שרימפס מלוחים, זה יותר תהליך של איסוף ורשת של הביצים הזעירות. למרות שההשפעה של קצירת מקור המזון החשוב ביותר עבור אוכלוסיות ציפורים נודדות עשויה לגרום לאנשי איכות הסביבה להתייחס למאמצים, ישנן מערכות של ניטור קפדני במקום.
אוכלוסיית התמלחות והמערכת האקולוגית הכוללת נשלטות בקפידה על ידי ה-DWR של יוטה (החטיבה למשאבי חיות בר), סוכנות זו עשתה עבודה מצוינת בשמירה על קיימות-לטווח ארוך של הדיג, מה שהופך אותו לטוב ביותר בעולם עבור המשאב הדל.
הגיבורים הבלתי מוכרים האקולוגיים של אגם המלח הגדול
שרימפס מלח הם מקור מזון חשוב ליותר מאחד-עשר מיליון ציפורים נודדות מ-330 מינים שונים בכל שנה, שנחים ונטענים באגם המלח הגדול לעצירת האכלה במסעותיהם הארוכים ברחבי ארצות הברית.
שרימפס תמלחת וזבובי מלח מספקים לעופות נודדים כמו שקנאים, איביס, אנפות, אנפות ועפרונים (הנמצאים ביותר בכל מקום) את הדלק החלבון הקריטי מאוד שהם צריכים כדי לעשות את המסע הארוך לפני שהם מגיעים לאזורי ההאכלה העשירים שלהם לאורך האוקיינוס השקט ומפרץ מקסיקו. אם שרימפס המלח היו נעלמים, פחות ציפורים היו מסוגלות לעשות את המסע.
הגיבורים הבלתי מוזכרים האקולוגיים של אגם המלח הגדול --- שרימפ מלח
שוחרי איכות הסביבה רבים טוענים שהמנהיגים הפוליטיים של יוטה נכשלו בכל הנוגע להגנה על אגם המלח הגדול ועל תושביו הקטנים ביותר. הפיתוח של הנמל הפנימי והכלא החדש של יוטה נבנו בסמוך לחוף האגם, מה שדורש מימון נוסף של מיליוני דולרים להפחתת יתושים. "הפחתת יתושים" מורכבת בעצם חיטוי זחלי יתושים, והורגים את היתושים שטרם נולדו לפני שהם בוקעים.
בעוד שכמה מחקרים נערכו על ההשפעה הכוללת של פירטרואידים ושל זרחנים אורגניים, היישומים של קוטלי חרקים אוויריים בהחלט אינם טובים לאף אחד מהיצורים הקטנים באגם כולל שרימפס המלח והארטמיה. לבעלי חיים אלה יש קשר הדדי או סינרגטי עם זבובי המלח והיתושים וכן עם הציפורים הנודדות שניזונות מהם. סיבוכים ובעיות יימשכו עבור שרימפס המלח אם פרויקטי הפיתוח על שפת האגם יימשכו. אנחנו רק צריכים לבחון את העבר הקרוב כדי לראות באיזו קלות פרויקטי פיתוח יכולים להשפיע לרעה על הביולוגיה והאקולוגיה של האגם.
חידת לוסין קאטוף
נבנה בשנת 1904, ממערב לאוגדן, The Lucin Cutoff מאפשר לרכבות לחצות את ה-GSL, ללוסין, יוטה. בשנת 1950 הוחלף גשר העץ בגשר סלע ובסיס כביש, המחלק את האגם לשניים. זה הגדיל באופן משמעותי את המליחות של הקצה הצפוני- של האגם. ההשפעה נראית בבירור: מהאקולוגיות השונות החדשות: המים בצד הצפוני של הכביש אדומים ואילו המים בצד הדרומי ירוקים. הסיבה לכך היא סוג האצות הפורחות ברמות המליחות השונות. מליחות גבוהה יותר גורמת לירידה באוכלוסיית שרימפס המלח מכיוון שהם דורשים יותר אנרגיה כדי לשרוד. בעוד שפוליטיקאים ושוחרי איכות הסביבה מסכימים, ההתפתחות הזו הייתה טעות, הם חוששים מה יקרה אם שני החלקים ישובו שוב, מה שמגביר את המליחות בקצה הדרומי של האגם, במיוחד כשמפלסי המים נמצאים בשפל היסטורי. נעשו מאמצים לצמצם את ההשפעות הסביבתיות של החלטה זו ורעיונות רבים עומדים על הפרק, הנקודה היא שאם לא יינקטו צעדים זהירים ביותר, לרעיונות של העלאת מפלס המים - כולל צינור של 700 מייל מהאוקיינוס השקט - יהיו בהחלט השלכות לא רצויות על האקולוגיה המיוחדת והייחודית של GSL.
קציר ארטמיה גדול באגם המלח
באשר לאנשי תעשיית שרימפס המלח, רק טרי פוטר ב-INVE Aquaculture היה מוכן לדבר איתנו. היא אמרה שבעלי העניין בתעשייה מודאגים מאוד מהתייבשות האגם וזה יהיה הרסני אם האגם יתייבש. היא הוסיפה שצנרת מים מהאוקיינוס לא תחליף את האקולוגיה הייחודית של אגם המלח הגדול מכיוון שמליחות המים של האוקיינוס נמוכה בהרבה מהמליחות של אגם המלח הגדול.